<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן רנ"ה</h1>
<h2>דף מח:</h2>
שאלת עוד במחטא דאשכח בחתוכא דכבדא שחלקו בין קופא לבר ובין קופא לגו ואלו בחתוכא דריאה לא חלקו מה הפרש בזה בין כבדא לריאה. תשובה דע כי הפירוש הנכון שבאותה שמועה הוא כך, שהמחט ראשה האחד עב והשני הוא הדק שנוקב ויורד והריאה סמוכה לקנה מיד והכבד הוא בשיפולין, ולפיכך כשהצד הדק הנכנס והוא כלפי הכבד צריכה לעבור עד למטה עד (ה)מקום הכבד ובמקום צר וחוששין אולי דרך כניסתה נטתה כאן או כאן ונקבה אחד מן הסמפונות במשהו בסמפוני הלב והכבד לפי שעוברת במקום צר ומהלך רב, וכשהוא נכנס דרך הצד העבה אינו עשוי לנקוב מחמת שהוא עבה ולפיכך אין חוששין לו, ואלו מחמת נקבת הכבד אין חשש דבשר בעלמא הוא ואין הנקב פוסל בו ולפיכך אין חשש כלל. ואין הפרש בין שבא לפנינו שלם או חתוך שהרי אין חוששין לו מחמת עצמו כלל. ולא בכל המחטין העבים אמרו שאפילו המחטין העבין המצויין אצלנו ואפילו אותן שעשויין לתפור בהן השקין בקל הן נוקבין אפילו בצד העבדה שלהן. אבל בריאה אין חשש בכל זה לפי שכשהיא נכנסת דרך הקנה מיד פוגעת בריאה ומהלכה מועט ולפיכך אין חוששין לה כלל בין קופא לבר ובין לגו אלא שחוששין לריאה ממש שמא אחר שנכנס לריאה דחקה ונקבה את הריאה שנקובתה במשהו, ולפיכך כשהיא שלמה לפנינו בודקין אותה ואם עולה בנפיחה כשרה. ומכל מקום בלי בדיקה אין מתירין אותה ולפיכך כשאינה כלה שלימה לפנינו שאי אפשר לבדקה חוששין לה כמו שאמרו בגמרא הם שהתירו יודעין מאי זה טעם התירו כלומר שהרי באה לפניהם שלמה ובדקוה ונמצאת בלא נקב אבל אנו שלא בא לפנינו אלא חתוכה לבד ואי אפשר לבדוק על מה נסמוך להתיר.
